פסק-דין בתיק ת"א 5466-03

תביעה לפיצויים בעקבות תאונת דרכים בה נגרמו לתובע נזקי גוף.

מבוא

1.        התובע, אבו עאמר חליל, (להלן: " חליל"), יליד 31.10.75, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.8.99, (להלן: " התאונה"). לטענת הנתבעות 2-3, חברות הביטוח כלל ואבנר, (להלן: " הנתבעות"), חליל לא הוכיח את גרסתו להתרחשות התאונה. לשיטת חליל, ביום התאונה, נסע ברכב בו נהג אחיו סולימאן, הוא הנתבע 1 (להלן: " סולימאן"). מטרת הנסיעה הייתה לסייע לדודם של חליל וסולימאן שנתקע עם רכבו. כמה מאות מטרים ממחסום שמעה, נסעו השניים בדרך כורכר צדדית, כשלפתע שמעו קול של מכה ברכב. לטענת חליל, ירד הוא מהרכב, לפני החלק הקדמי שהיה במדרון, פנה לבדוק מה קרה, וראה שיש נזילת שמן מתחת למנוע. חליל קרא לאחיו לראות במה מדובר ותוך כדי כך שסולימאן האח ירד מהרכב, החל הרכב להידרדר, פגע בחליל והשכיבו על הרצפה. הרכב המשיך בהתדרדרות, מרחק של 15 מטר עד שסולימאן התעשת, עלה לרכב ועצר אותו בלחיצה על הברקס. בינתיים, הרכב חלף מעל גופו של חליל, וגרם לו לנזקי גוף. 

בין הצדדים נקודות מחלוקת רבות, בהן שאלת אחריות הנתבעות, שאלת הנזק על רכיביו, ניכויי המל"ל, "בליעת הפיצוי" ותשלום 25% מהנזק לאור "הבליעה" בניכויי המל"ל. כבר בשלב זה, אקדים את מסקנתי ולפיה חליל עמד בנטל השכנוע להוכחת אחריות הנתבעות. יחד עם זאת לאחר דיון ברכיבי הנזק, מצאתי כי תביעתו "נבלעת", אולם מאידך זכאי הוא ל - 25% מנזקו, בשל כך שהמזיק אינו מעסיקו. אפתח בשאלת אופן התרחשות התאונה וחבות הנתבעות.

אופן התרחשות התאונה

2.        חליל טוען כי ישנו עד אחד לתאונה, אחיו סולימאן אשר נהג ברכב הפוגע. הנתבעות טוענות כי התאונה לא התרחשה באופן שמתאר חליל. חליל טוען כי לעדותו ועדות אחיו מספר חיזוקים. החיזוק הראשון הינו בטופס הרפואי הראשוני, טופס הטיפול והפינוי שנרשם בידי הרופא הצבאי שטיפל בו, טופס במסגרתו, בחלק 9 שבו שכותרתו: "אבחנות והערות", נרשם: "נחבל ע"י רכב שהדרדר". המסמך רפואי הבא הינו דו"ח מד"א שהיה הגורם השני בטיפול בחליל, לאחר הגורם הצבאי, טופס בו צוין בתיאור האירוע כי מדובר בת"ד:"פגיעת רכב שהידרדר עליו". הגורם הבא שטיפל בחליל היה בקבלתו בבית החולים סורוקה, שם נרשם: "בן 24 נפגע מרכב שהידרדר עליו מקדימה". קושי מסוים עומד בכך שבמסמכים רפואיים אחרים החל מהיום שלמחרת התאונה צוין: "נדרס ע"י משאית". תיאור זה חוזר במספר מסמכים רפואיים נוספים. לטענת חליל, לא הבינו אותו ורשמו משאית, כאשר התכוון הוא לרכב שיכול להסיע 10 נוסעים, הסבר שאינו מניח את הדעת. יחד עם זאת, עסקינן בתאונה לה העדים היחידים הינם התובע ואחיו. המסמכים הרפואיים הראשוניים והמיידיים בשעות שלאחר התאונה, תומכים בגרסת חליל. מסמכים אלו יש בהם חזקה כי כאשר נרשמו, הדבר היה כחלק משטף האירועים, ומסמכים מיידיים אלו, מתיישבים עם גרסתו של חליל.

3.        תמיכה נוספת לגרסתו, מוצא חליל בעדותו של מר ברוך הר זהב, פקח שעבד ביחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות. מר הר זהב היה הגורם הראשון שהעניק לחליל טיפול רפואי וציין במסמך שערך כי האנשים שהובילו את חליל מסרו לו שהתאונה התרחשה בשל רכב שהידרדר על חליל. אין מחלוקת כי מדובר בעדות שמיעה, אולם לטענת באת כוחו של חליל, חל החריג לכלל הפוסל עדות שמיעה, חריג ה - "RES GESTA", לפיו, קבילה עדות שמיעה על דבר ששמע עד מפי אחרים תוך כדי האירוע. עדותו של מר הר זהב מחזקת במידת מה את גרסתו של חליל. הנתבעות טענו כי יש לתהות הכיצד אחיו של חליל טען שמעולם לא ראה את מר הר זהב, למרות שהאח הוא שביקש ממר הר זהב לכתוב את המסמך באשר למה שנמסר לו. על אף קושי זה, בעת חקירתו הנגדית, מר הר זהב עמד על כך שאת סיבת התאונה שמע תוך כדי האירוע, שחליל נפגע כתוצאה מרכב שהידרדר עליו, הדברים תומכים בגרסתו של חליל.

חיזוק נוסף לגרסת חליל הינו בכך שנפתח תיק פלילי נגדו בחשד לניסיון הונאה ומסירת ידיעה כוזבת, תיק שנסגר מחוסר אשמה, בהחלטת הקצין הממונה, רפ"ק אתי מאירסון, ראש יחידת חקירות הונאה באגף התנועה, (כתוארה ודרגתה ביום התאונה), אשר הוזמנה ונחקרה בחקירה נגדית על החלטתה.

4.        הנתבעות מאידך, הפנו לקשיים בגרסתו של חליל, בחקירתו הנגדית הראשונה לעומת השנייה. כאן המקום לציין כי תחילת שמיעת ההוכחות בתיק הייתה בשלהי כהונתה של כב' השופטת שחף, אשר בפניה נחקר חליל לראשונה בחקירה נגדית. לאחר שהתיק נותב מחדש מצאתי כי יש מקום לחקירה נגדית נוספת של חליל בפני, על מנת להתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי ובהסכמת הצדדים. טוענות הנתבעות כי בחקירתו השנייה של חליל, לפתע, החל הוא לא לזכור דברים, לטעון כי פציעתו קשה, כי המידע מצוי בידי אחיו סולימאן ושעדותו השנייה הייתה מבולבלת ומלאת סתירות. לא ניתן לקבוע שאין כל ממש בטענות אלו של הנתבעות. יחד עם האמור, איני סבור שבבלבול ובחוסר זכירת עובדות, יש בכדי להטות את הכף לטובת הנתבעות או ליתר דיוק לידי קביעה כי חליל אינו עומד בנטל השכנוע להתרחשות התאונה. לטענת הנתבעות יש לייחס כנגד חליל את העובדה שלא דאג לזמן את אותו דוד אשר היה הגורם אשר חליל ואחיו נסעו לסייע לו. אינני סבור כי יש משקל רב לעובדה זו ולתרומה הפוטנציאלית להוכחת התרחשות התאונה. הנתבעות העלו נושא נוסף שהינו היתכנות התאונה באופן שתואר, בהגשת חוו"ד מומחה מטעמן, דבר שהביא להגשת חוות דעת נגדית, כפי שיפורט להלן.

 היתכנות התרחשות התאונה - חוות דעת מומחי הצדדים

5.        הנתבעות הגישו את חוו"ד של המומחה בועז מוגילבקין, שמאי ובוחן מומחה לשחזור תאונות דרכים. מר מוגילבקין, התייחס לגרסתו של חליל וערך שחזור בו השתמש ברכב פורד טרנזיט מאותה תוצרת ודגם של רכב התאונה. השחזור נערך עם גבר צעיר בעל מבנה גוף רזה אשר נדרש לבחון את השאלה, האם יתכן כי הרכב שנטען כי פגע בחליל יכול לעבור מעל אדם, בהסתמך על מידות מרווח הגחון של הרכב. מסקנת מר מוגילבקין הייתה שהדבר אינו אפשרי בשל כך שחלקי המרכב התחתון השונים של הרכב הינם נמוכים יחסית.

מנגד ובעקבות הגשת חוו"ד הנתבעות, הגיש חליל חוו"ד מטעמו של מר חנניה דרעי, בוחן חוקר ויועץ טכני לתאונות דרכים ושמאי רכב. מר דרעי אף הוא ערך שחזור אותו הקפיד לבצע במקום התאונה, באמצעות חליל ואחיו, תוך זחילת חליל על גבו מתחילת גחון הרכב עד לשלב הסופי באחורי הרכב, מתחת למדרגה האחורית. לטענת מר דרעי, השחזור שערך מר מוגילבקין היה על אספלט תוך שניתן דגש לכך שהשחזור שערך מר מוגילבקין לא בוצע ברכב הדומה לרכב שהיה בתאונה שכן אין די בכך שהשחזור נערך ברכב פורד טרנזיט מאותו דגם, והיה צריך לערוך שחזור עם דגם מאותה שנת ייצור שכן היו שינויים בין שנות הייצור, ובין היתר ברכב בו התרחשה התאונה, והמרכב התחתון לא היה נמוך כמו המרכב בדגם הרכב משנת הייצור שמר מוגילבקין ערך בו את השחזור.

6.        שקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחוות הדעת ושקלתי את תשובות המומחים בחקירתם הנגדית שנערכה בפני. מעדיף אני את חוות דעתו של מר דרעי על פני חברו מר מוגילבקין. דגש ניתן על כך שמר מוגילבקין, לא השיב תשובות המניחות את הדעת לטענה הבסיסית ולפיה ערך הוא את השחזור ברכב מסוג פורד טרנזיט אולם לא משנת הייצור של הרכב בו התרחשה התאונה, ולכך שהיו שינויים בדגם הרכב בין שנות הייצור השונות. נושא זה של הפערים בדגמים לפי שנות הייצור לא היה צריך להפתיע את מר מוגלבקין, שכן עלה בחוות דעתו של מר דרעי זמן רב לפני שנחקר בחקירה נגדית, והיה יכול להכין עצמו ולערוך מחקר לגבי הטענה בשינויים שבין שנות הדגם, ולהפריך את טענתו הבסיסית של מר דרעי אולם הוא לא עשה כן. לפיכך, סבור אני כי התרחשות התאונה כפי שטען לה חליל אפשרית כאמור בחוות דעתו של מר דרעי. האפשרות ולפיה הרכב שהיה מצוי במדרון, בדרך כורכר, רכב שהחל להידרדר, "חלף" מעל חליל שהיה שרוע על הקרקע אינה בלתי סבירה בעיני. יתכן כי הרכב "קפץ" מעל מהמורה שהייתה על הקרקע, דבר שייצר "מרווח" אנכי נוסף וסייע לכך שהרכב חלף מעל חליל. לפיכך, על אף הקושי שבמעבר מתחת לרכב מתחילתו ועד סופו, בדגש על ההיתכנות כפי שעלתה מחוות דעתו של מר דרעי, איני סבור כי אופן התרחשות התאונה כטענת חליל, אינה אפשרית, ואני דוחה טענת הנתבעות להעדר היתכנות התאונה.

סיכום ביניים - אחריות וחבות הנתבעות לתאונה

7.        במכלול הנסיבות כפי שפורטו, מצאתי כי חליל עומד במאזן ההסתברות האזרחי. שוכנעתי כי התאונה התרחשה כגרסתו, בדגש על עדותו ועדות אחיו, המסמכים הרפואיים הראשוניים שלאחר התאונה, גרסת מפקח משרד החקלאות מר הר זהב כחריג לכלל של עדות שמיעה, סגירת התיק הפלילי שנפתח נגדו בחשד להונאה, מחוסר אשמה, העדפת חוות דעתו של המומחה מר דרעי, על פני מומחה הנתבעות והקביעה כי אופן התרחשות התאונה, אמנם נדיר ואינו שכיח אולם אינו בלתי אפשרי. הנתבעות מלכתחילה טענו כי יש קושי נוסף בקביעת החבות בשל תנאי רישיון הנהיגה שניתן לסולימאן, אולם זנחו טענה זו ולא חזרו עליה בסיכומיהן. בנוסף, לא הייתה מחלוקת כי ככול שבית המשפט ישתכנע בגרסתו של חליל, תקבע חבות הנתבעות בהתאם לחוק הפיצויים, לפיכך מסקנת ביניים הינה שהנתבעות חבות בנזקיו של התובע, אשר יקבעו להלן.

הנכות הרפואית

8.        התובע אושפז בבית החולים סורוקה ולאחר מכן בבית לוינשטיין במשך 93 ימים. בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים בתחומים האורטופדי, הנוירולוגי והשיניים. בתחום האורטופדי מונה פרופ' גנאל אשר קבע נכות אורטופדית בשיעור 37.5% (בגין שבר בעמ"ש מותני והגבלה בטווח התנועה 10%, פציעת שריר אולאו-פסואס 10%, בשל פציעת שריר הקוודריספס 10%, פריקת מפרק האקרומיו-קלביקולרי 5%, צלקות 10%). בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' קורצ'ין אשר קבע נכות נוירולוגית בשל חולשה ברגל ימין בשיעור 20%. בתחום שיקום הפה מונה ד"ר גלעדי אשר קבע נכות צמיתה בשיעור 0.5% בשל איבוד שן חותכת עליונה מס' 11. סך הנכות הרפואית לפי הפירוט האמור הינה בשיעור 50.25%. מומחי בית המשפט, פרופ' גנאל וכן פרופ' קורצ'ין חלקו זה על זה, בשאלה האם ישנה חפיפה של 10% בין קביעת האורטופד לקביעת הנוירולוג. לדעת פרופ' גנאל ישנה חפיפה של 10% אולם לדעת פרופ' קורצ'ין אין חפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכויות שקבע פרופ' גנאל. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים בבית המשפט. שקלתי את טענות הצדדים וסבור אני שככול שיש חפיפה בין הנכויות, מדובר בחפיפה קלה יחסית בשיעור של 5%, בהערכת הנכות בשריר הקוודריספס. בהתאם, תופחת הנכות הרפואית הצמיתה אשר נגרמה לחליל כתוצאה מהתאונה, נכות רפואית שנקבעת בזאת בשיעור 47%.

9.        לחליל נכות צמיתה קודמת בשל מחלת ילדות בה לקה, מחלת פרטס, מחלה הנובעת, כפי שהבהיר פרופ' גנאל מהפרעה בהספקת דם לראש עצם הירך, המתרחשת בילדים בגיל 6 וכתוצאה ממנה, מתרחש נמק בראש עצם הירך. אמנם, במהלך השנים הגוף בונה את ראש עצם הירך שנית, אולם לא תמיד באופן מספק ואצל חליל, אין התאמה מלאה בין ראש עצם הירך לשינויים במפרק. בנוסף, מחלת הפרטס גורמת להבדלים באורך הרגליים. פרופ' גנאל קבע כי מחלה זו גרמה לחליל לנכות צמיתה עובר לתאונה בשיעור 37.5%.

הפגיעה בכושר ההשתכרות של חליל